מסע איורים לאורכה ולרוחבה של ישראל בראי פסוקי מגילת העצמאות
השנה, שבעים וחמש שנה לאחר הקמת המדינה, חזרה "מגילת העצמאות" ותפסה "כותרות" בחברה הישראלית. ציבור גדול מרגיש צורך ורואה חשיבות לשוב ולעיין במגילת העצמאות, לשאוב מתוכה כוח במאבק על עקרונותיה ועל ערכיה.
הרעיון לאייר את מגילת העצמאות נולד בעצם ימים הרי גורל אלה, בהם אנו מצויים, בשעה שאנחנו ניצבים בפני פרשת דרכים והשאלה לאן? חוזרת ועולה.
אולי הגיעה העת לחזור לנקודת המוצא, למעמד הכרזת הקמת המדינה ב- 14 במאי 1948, לקרב ללבנו את הרעיונות ואת העקרונות הגלומים במגילת העצמאות, עליהם הסכימו וחתמו מנהיגי האומה מכל הזרמים.
יצירתו האמנותית של מיכאל זלטקין מנגישה לנו את מגילת העצמאות בעזרת ממד חזותי – ויזואלי כמותו לא הכרתם. איוריו משקפים אופטימיות רבה ורוח טובה, כאשר הם מלווים את תוכנה המילולי של מגילת העצמאות. כך, הם מוסיפים ומעניקים לה משמעות וערך רב יחד עם היכרות של נופים, מקומות ואישים.
פתח דבר
רבים רואים בהכרזה על הקמת מדינת ישראל, מסמך המצהיר על עקרונות היסוד של המשטר במדינת ישראל. כפי שנכתב במגילה: "מדינת ישראל…תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". כמו כן, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות…
אזרחות מלאה ושווה לערבים תושבי ישראל והושטת יד לשלום למדינות השכנות. גבולותיה של המדינה לא הוגדרו במגילת העצמאות.
רשויות השלטון רואות בהכרזת העצמאות מסמך בעל חשיבות ערכית-משפטית המנחה אותן בעבודתן. ההסתמכות הזאת על הכרזת העצמאות והתפיסה שיש לראות בה מסמך המנחה את רשויות השלטון קבלו תוקף בשנת 1992 , עם חקיקתם של שני חוקי-יסוד: חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד חופש העיסוק. חוקים אלה מחזקים את מעמדה המשפטי של הכרזת העצמאות, שכן היא מוזכרת בהם וקובעת כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
במגילת העצמאות כתוב, כי השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה יוקמו "בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ –1 באוקטובר 1948 ". ועדיין, אחרי שבעים וחמש שנים לאחר הקמתה אין למדינת ישראל חוקה.
במדינה שאין לה גבולות מוסכמים, שאין לה מגילת זכויות אדם מלאה, שמשטרה אינ ו מעוגן בחוקה, והמחלוקות התרבותיות בתוכה כה עמוקות – קיים צורך קיומי להיאחז בהכרזת העצמאות. לכן, שמירת ההכרזה כמעוז אחרון של הסכמה ישראלית היא אינטרס חשוב לכולנו.
במגילת העצמאות גלומה ההיסטוריה בת אלפי השנים של עם ישראל, שהחלה בארץ ישראל, בה קם העם היהודי ועוצבה דמותו, בה קיים חיים ממלכתיים ויצר נכסי תרבות. אלפיים שנה לאחר שהוגלו היהודים מארצם, אליה כמהו כל הדורות, הם שבו והתיישבו בארץ ישראל, החיו את שפתם ונלחמו על הגשמת חלומם. היו אלה חלוצים, שוחרי שלום, שהביאו אתם את הקדמה ונשאו נפשם לעצמאות ולהקמת המדינה. אחרי כחמישים שנה הוגשם חזונו של בנימין זאב הרצל ושל התנועה הציונות והעם היהודי זכה לתקומתו הלאומית. בהצהרת בלפור ב-1917 ניתנה לעם היהודי הבטחה להקמת בית לאומי בארץ ישראל, אשר אושרה במנדט חבר הלאומים ב-1920 והוכרה זכותו של העם היהודי להקים אתביתו הלאומי בארץ ישראל. השואה, שהתחוללה באירופה בימי מלחמת העולם השנייה, בה מצאו את מותם שישה מיליון יהודים, חייבה פתרון לעם היהודי חסר המולדת. בכ"ט בנובמבר 1947 אושרה תכנית החלוקה בהחלטה 181 של האומות המאוחדות, שהכירה בזכותו של העם היהודי להקים מדינה ריבונית בצד הכרה במדינה ערבית, שמנהיגיה דחוה ויצאו להשמידנו.
במלחמת העצמאות, במאי 1948 , הגנו מעטים מול רבים על חיי האומה שזה עתה נולדה. לימים, שני הסכמי שלום וארבעה הסכמי "נורמליזציה" נחתמו עם שש מדינות ערביות. אחרי75 שנים לתקומתנו אנחנו עדיין נלחמים על קיומנו.
צבי תדמור
המתווה של כתיבת נוסחי הכרזת העצמאות*
בניסוח הכרזת העצמאות לקחו חלק משפטנים, אנשי ציבור ואישים בהנהגת המדינה שבדרך. נכתבו מספר ניסוחים והתקימו דיונים בפורומים שונים. ביניהם מִ נְ הֶ לֶת העם" שהוקמה ב-12 באפריל 1948 הייתה הקבינט של היישוב על13 חבריה שנבחרו מבין37 חברי "מועצת העם" שהייתה ל"בית המחוקקים" לאחר ההכרזה והקמת המדינה.
ב-18 באפריל 1948 מונה פנחס רוזן לעמוד בראש מחלקת המשפטים במנהלת העם (כעין ממשלה). במסגרתה חוברה ההצעה להכרזת העצמאות. נוסח זה המכונה "נוסח בהעם", הושלם ב-27 באפריל. קטעים מהנוסח נלקחו מהכרזת העצמאות האמריקאית ומכמה מקורות נוספים. מעט ממילותיו שרדו בסיומו של התהליך אבל השפיעו על הניסוח הסופי.
פנחס רוזן העביר את המשך מלאכת ניסוחה של ההכרזה, ב-7 במאי למשפטן צבי ברנזןן שתרם לטקסט תרומות מקוריות אחדות. מתווה זה נשמר בעיקרו עד הנוסח הסופי. "נוסח ברנזון" נמסר למחלקה המשפטית ב-9 במאי ועובד מחדש על ידי שלושה משפטנים. לאחר שתוקן, הופק כ"נוסח רוזן". משה זילברג מהמחלקה המשפטית ערך כמה שינויים והנוסח שלו הועבר ב-11 במאי לחברי מנהלת העם לקראת דיון בנוסח ההכרזה.
מנהלת העם" החלה לדון ב"נוסח זילברג" וב"נוסח לאוטרפאכט" (מגדולי המומחים למשפט בין לאומי בדורו) שהביא משה שרת מניו יורק.
הדיון הופסק כדי לקבל החלטות בשאלות מדיניות מהותיות ובהן עצם ההחלטה להקים מדינה ולא מסגרת מוגבלת של שלטון עצמי וכן החלטה שלא להתחייב לגבולות החלוקה. לאחר הכרעה בנקודות אלה מינתה "מנהלת העם" ועדה בת חמישה חברים (פנחס רוזן, משה שרת, דוד רמז, הרב פישמן מימון, אהרן ציזלינג) לניסוחה של ההכרזה. בכך נפתח שלב חדש בניסוחה של הכרזת העצמאות.
בלילה בין 13 – 12 במאי חיבר משה שרת, אחד מחברי "ועדת החמישה" הצעה לנוסח חדש. בישיבתה של "ועדת החמישה" בבוקר ה-13 במאי דנו חבריה ב"נוסח שרת". זה היה הנוסח הראשון שנשא אופי פוליטי מפלגתי מובהק. עיקרו של הנוסח היה מקובל על המשתתפים אך הם דרשו תיקונים רבים ברוח אמונתן של הסיעות שאותם ייצגו.
לקראת ערבו של אותו יום הונח "נוסח החמישה" על שולחן מליאת מנהלת העם בישיבתה האחרונה. הנוסח ספג ביקורות נוקבות מנימוקים סגנוניים, ערכיים וטקטיים שונים והישיבה הסתיימה בהחלטה להקים ועדת ניסוח נוספת בת ארבעה חברים – "ועדת הארבעה" (דוד בן גוריון, משה שרת, הרב פישמן מימון, אהרן ציזלינג) עיקרו של נוסח "ועדת החמישה" שרד.
מיד לאחר הישיבה, ערך דוד בן גוריון מחדש את "נוסח החמישה". הוא הכניס בו שינויים רבים וכן שילב בו את מרבית בקשות התיקון שדרשו חברי מנהלת העם. ועדת הארבעה" זומנה לביתו של בן גוריון בהמשך הערב. הנוסח הסופי הודפס ושוכפל בבוקרו של יום ו'14 במאי 1948 ובשעות הצהריים הביא אותו דוד בן גוריון לאישורה של מועצת העם". בדיון השתתפו נציגי כל הסיעות מפא"י, מפ"מ, הציונים הכלליים, המפלגה הפרוגרסיבית, המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, ספרדים ועדות המזרח, ברית הצה"ר, פועלי אגודת ישראל, מק"י, התאחדות התימנים, ויצו(. בן גוריון ביקש וקיבל אישור המועצה לתיקון אחד בלבד להוסיף חופש השפה" לרשימת החירויות. לאחר השעה ארבע אחה"צ הקריא דוד בן גוריון את הנוסח הסופי בישיבתה האחרונה של מועצת העם" והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.
על פי ספרו של פרופ, יורם שחר