ישנם הבדלים רבים ומשמעותיים בין תל אביב לירושלים. בפוסט הנוכחי אתמקד בהבדל מאוד ספציפי בעל משמעות תרבותית עמוקה אשר איש אינו מדבר עליו. הוא נוגע בחיות מחמד ובכלבים בפרט.
כל מי שמבקר בתל אביב יכול להעיד שראה אנשים רבים המטיילים ברחבי העיר עם כלבם. לעתים מדובר בטיול היומי עם הכלב ולעתים בנוכחות קבועה של הכלב ליד בעליו בכל מקום אשר אליו ילך. אפשר לראות כלבי מחמד בשדרות רוטשילד, בכיכר הבימה, בחוף הים ובכל פינת רחוב. כלבים מתקבלים בסבר פנים יפות בכל בתי הקפה בעיר. ברוב בתי הקפה הם ימצאו צלחת מי שתייה ובמקרים מסוימים אף יקבלו חטיף טעים. בכל הרחובות בעלי הכלבים ימצאו תיבות עם שקיות לאיסוף צרכים. שקיות אלה סופגות את כל הריחות הרעים על הדפנות הפנימיים. העיר נקייה מאוד. בכל פארק ובמרבית הגינות הציבוריות בעלי הכלבים ימצאו אזור מגודר שבו כלבים יכולים לרוץ בחופשיות ולשחק עם חבריהם הטובים ביותר. לסיכום: תל אביב אוהבת חיות מחמד ואהבה לכלבים היא חלק מהתרבות הליברלית שלה.
בניגוד לתל אביב, בירושלים כמעט ואין רואים כלבים ברחוב. ניסיתי להבין את מקורות ההבדל בין תל אביב לירושלים בכל הנוגע לתופעה זו. שאלתי אנשים רבים, בעיקר יהודים וערבים, והנה המסקנות שלי (בערבון מוגבל….): למעלה מ -40% מהיהודים בירושלים הנם חרדים. החרדים אינם אוהבים כלבים. הם סבורים שכלב הנו חיה טמאה. הם גם בדרך כלל גרים בדירות קטנות מאוד אשר אינן מתאימות לחיית מחמד ועסוקים בלימוד תורה וגידול ילדים רבים. לחרדים מעולם לא היו כלבים בגולה. אז הכלב החרדי אינו בא בחשבון.
באשר לערבים אשר מרכיבים בין 30% ל -40% מאוכלוסיית ירושלים הסיבות לדחיית כלבים מעט שונות. ראשית, גם על פי האסלאם כלב נחשב חיה טמאה. אולם בנוסף לכך הערבים בדרך כלל פוחדים מכלבים. נאמר לי השסיבה העיקרית לפחד מכלבים היא העובדה שלערבים מעולם לא היו כלבים כחיית מחמד. לאורך ההיסטוריה היו להם כלבי שמירה בכפרים שלהם. כלבים היו אמורים לתקוף פורצים או לנבוח כאשר אדם נכנס לכפר. לפיכך כלב נתפס כתוקפני ומסוכן ועדיף לפחוד ממנו.
באשר לנוצרים בירושלים, אין לצפות למצוא כלב במנזר או בכנסייה. יחד עם זאת את הסמל היחיד לאהבה עמוקה לכלבים מצאתי בירושלים דווקא בכנסיה. מדובר בקברם של שני כלבים, ראב וברוס, הממוקמים בכניסה לכנסיית הסקוטית סנט אנדרו אשר ליד המושבה הגרמנית. הם נקברו שם על ידי קצין בריטי שהיה הבעלים של הכלבים ערב מלחמת העולם השנייה.
היות ואני אישית מאד אוהב כלבים וגם בעליו של כלבה מקסימה, ובהשראת האהבה התל אביבית לכלבים, ניסיתי בסיורי האיור הרבים שלי בעיר לצייר את האווירה הכלבית החמה של תל אביב. לעתים קרובות אני מבקר בכנסיית הסקוטית בירושלים, שכן הוא משמש גם כבית הארחה מקסים. באחת ההזדמנויות ציירתי את ראב ו ברוס על מסך הטלפון החכם שלי ביד חופשית. אני מקווה שהצלחתי להעביר לקוראים את תחושת האהבה התל אביבית לידידו הטוב ביותר של האדם.