בשנה האחרונה עלתה התעניינותי במתרחש בעיר ירוחם אשר בנגב בעקבות כתבות על התפתחותה הטכנולוגית, יזמויות בתחום הרובוטיקה וכלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מ) ועוד דברים טובים נוספים. סיפור אחד אשר שמעתי מבתי עידית גרמה לי לארוז את הטלפון החכם שלי ( NOTE 8 ) לתוך כיס חולצתי ולנסוע אישית לירוחם על מנת להתרשם מן הנעשה ממבט ישיר ולאייר על המסך שלו את אשר אני רואה.
הסיפור אשר שבה את ליבי הוא זה: צחי נבו, מכר של עידית אשר השתחחרר לא מכבר משירות מקצועי בחיל האוויר החליט לבנות מטוס דו מושבי ( דגם RV-12 ) ובחר לבנות את המטוס בעזרת נערות ונערים מוכשרים המתגוררים בירוחם אשר אותם ידריך במלאכת הבניה. לשם כך גייס תרומות, הקים בית מלאכה ייעודי בצריף משופץ בעזרת העיריה ועידודה של ראשת העיר טל אוחנה. וכך, זה למעלה משנה מגיעה קבוצת נערות ונערים למבנה הממוקם בסמיכות למרכז לימודי המדע לילדים ונוער ובונים בתוכו באופן המקצועי ביותר, בהתאם לתקני תעופה חמורים, מטוס "מאפס" עם מאות חלקיו הבסיסיים. עידית ביקשה מצחי לאפשר לי ולרעייתי להגיע למקום ולצפות בעבודה. הוא כמובן הסכים ואכן הגעתי, ומן הרגע בו ראיתי את גוף המטוס מורכב, שמעתי על דרך העבודה מצחי וראיתי את בוני המטוס הצעירים נדבקתי בחיידק ירוחם. ציירתי על מסך הטלפון החכם את גוף המטוס המוכן, ציור ראשון אשר אחריו יבואו רבים נוספים בפוסט אשר יוקדש כולו לפרויקט ולמעמדה העולה של ירוחם כבירת ההיטק הישראלי בתחום הכטב"מים והרובוטיקה.
מן המבנה בו הולך ונבנה המטוס עברתי לסיור התרשמות ראשוני במרכז העיר. המקום נפלא, התאהבתי בו. במרכז העיר אשר הוכה כלכלית על ידי מגיפת הקורונה מצאתי מסעדה בשם "מאיושקה" בה קנינו אוכל הודי טעים להפליא. אהבתי גם את בניין המועצה המקומית הפשוט והיפה.
לסיכום, אני מביא בפוסט הנוכחי טעימה ראשונית מירוחם. כבר הזמנו מקום לינה בעוד שבועיים כך שאוכל להקדיש יומיים לאיורי העיר והפרק עם האגם. גם אתמקד שוב בפרוייקט המטוס ובענייני כטב"מים, רובוטיקה, והקו המחבר את ימיה הראשונים של ירוחם לחזון הפיכתה לסמל ההתיישבות בנגב של המאה ה 21.
אני מקווה שהצלחתי להעביר דרך האיורים ולו מקצת מהתלהבותי מעיר הכטב"מים, פרויקט המטוס וירוחם בלב המדבר.
Israel in Color